Ibn Ezra on the changes in the Ten Commandments

Note: This content originally appeared as a series of posts on parshablog. It is a translation of a lengthy exposition of Rabbi Avraham Ibn Ezra on the minor girsological differences between the Ten Commandments as it initially appears in the sidra of Yitro and as it is repeated in Mishneh Torah, in the sidra of Va'etchanan. These changes are in word choice, in spelling, and in presence or absence of conjunctions. Ibn Ezra's approach is to minimize the impact of these differences. He does not see it as something which must be resolved, from either a theological or exegetical standpoint. Rather, these minor differences are of little import. A key quote from his essay is this: And know that the words {lexical items} are like bodies and the meanings are like souls, and the body is as a vessel to the soul. Therefore, the rule of all the scholars of every language is to guard to meanings and not pay particular heed to changes in the words, since they are identical in their meaning. The text of Ibn Ezra, and my translation, follow.

I give the Hebrew text from Ibn Ezra, and provide my own rough translation:

[כ, א]
וידבר אלהים -
יש שאלות קשות בפרשה הזאת.
אמרו רבים:
כי השנים הדברים לבדם אמר השם. ועדותם שכתוב בדבור ראשון: אנכי ה' אלוהיך.
ובשניה כי: אנכי ה' אלוהיך אל קנא.
ובשלישי כתוב: את שם ה' אלהיך. גם: את אשר ישא את שמו לשוא. ולא אמר שמי.
וברביעי: כי ששת ימים עשה ה' וגו' על כן ברך ה'.
ובחמישי אמר: אשר ה' אלוהיך נותן לך.

ויש לשאול איך יספר דבור אנכי בעשרת הדברים, כי הוא המצוה והנה איננו מצוות עשה ולא מצוות לא תעשה?

"There are difficult questions in this parasha. Many say that the first two Dibros alone were said by Hashem. And their proof is that in the first Commandment, there is:

ב  אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים... 2 I am the LORD thy God, who brought thee out of the land of Egypt, out of the house of bondage...

and in the second,

ד  לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם, וְלֹא תָעָבְדֵם:  כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵל קַנָּא--פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבֹת עַל-בָּנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים, לְשֹׂנְאָי. 4 thou shalt not bow down unto them, nor serve them; for I the LORD thy God am a jealous God, visiting the iniquity of the fathers upon the children unto the third and fourth generation of them that hate Me;

{both of which are in the first person}
But in the third is written {in the third person}:

ו  לֹא תִשָּׂא אֶת-שֵׁם-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לַשָּׁוְא:  כִּי לֹא יְנַקֶּה יְהוָה, אֵת אֲשֶׁר-יִשָּׂא אֶת-שְׁמוֹ לַשָּׁוְא.  {פ} 6 Thou shalt not take the name of the LORD thy God in vain; for the LORD will not hold him guiltless that taketh His name in vain.{P}

{where Shemo, His, is in third person} And in the fourth:

י  כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם, וַיָּנַח, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; עַל-כֵּן, בֵּרַךְ יְהוָה אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת--וַיְקַדְּשֵׁהוּ.  {ס} 10 for in six days the LORD made heaven and earth, the sea, and all that in them is, and rested on the seventh day; wherefore the LORD blessed the sabbath day, and hallowed it. {S}

{which is third person}
And in the fifth:

יא  כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ--לְמַעַן, יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.  {ס} 11 Honour thy father and thy mother, that thy days may be long upon the land which the LORD thy God giveth thee{S}

{which seems to speak of Hashem in third person}
And there is to ask {upon this} how to count the Dibbur of Anochi {Hashem Elokecha} in the Aseres HaDibros, such that it would be a mitzvah. But behold, it is neither a positive commandment nor a negative commandment!

ושאלות קשות מאלה והנה אנחנו קראנו זו הפרשה שהיא פרשת וישמע יתרו ראשונה ופרשת ואתחנן שניה. והנה ראינו כי מתחלת אנכי ועד סוף את אשר ישא את שמו לשוא, אין שנוי בין שתי הפרשיות. ומתחלת זכור עד סוף עשרת הדברים שנוי בכל מקום.
בראשונה זכור
ובשנית שמור.

גם שם באחרונה תוספת כאשר צוך ה' אלהיך.
בראשונה ובהמתך.
ובשניה תוספת ושורך וחמרך.

והקשה מכל אלה כי בראשונה כתוב טעם שבת: כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ.
ואמר עוד: על כן ברך ה' את יום השבת. 
ואלה הפסוקים אינם כתובים בשנית, רק טעם אחר: וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים. ואמר באחרונה: על כן צוך ה' אלוהיך לעשות את יום השבת.
 כתוב שכר כבוד אב ואם שהוא: למען יאריכון ימיך.
וכן בשניה, רק הוסיף: ולמען ייטב לך.
גם הוסיף בכבוד אב ואם. כאשר צוך ה' אלהיך.

בראשונה כתוב: לא תרצח לא תנאף לא תגנוב ולא תענה.
בשניה כתוב: לא תרצח ולא תנאף ולא תגנוב ולא תענה.

בראשונה כתוב: עד שקר.
ובשנית: עד שוא.

בראשונה כתוב: לא תחמוד בית רעך לא תחמוד אשת רעך.
ובשנית: ולא תחמוד אשת רעך ולא תתאוה בית רעך.

בראשונה אין כתוב שדהו
ובשנית כתוב: שדהו.

בראשונה: עבדו ואמתו קודם שורו וחמורו. 
ובשנית: שורו וחמורו לפני עבדו ואמתו. 

בראשונה כתוב: וידבר אלוהים את כל הדברים האלה לאמר.
ובשנית את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם. 

and there are more difficult questions than this. And behold, we read this parasha, which is the parasha of Vayishma Yisro {Shemos 20},  first, and the parasha of VaEschanan {Devarim 5} second. And behold, we see that from the beginning, of Anochi until "Who take his name in vain" {that is, from pasuk 2 to pasuk 6 in Yisro}, there is no difference between the two parshios. But from Zachor {"Remember"} until the end of the Ten Commandments, there are differences in every place.

{Note: Rather than translate each difference given by Ibn Ezra, I will put them against each other, side by side, bolding the differences and inserting asterisks by missing words. I also note some differences he doesn't bother with, such as the one in pasuk 5. The real changes begin in pasuk 7 / 11. He takes pains to highlight the differences in reasons for Shabbos:}

Yisro Vaeschanan
ב  אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:  לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי. ו  אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:  לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי.
ג  לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה, אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת--וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם, מִתַּחַת לָאָרֶץ. ז  לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, כָּל-תְּמוּנָה, אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת--וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם, מִתַּחַת לָאָרֶץ.
ד  לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם, וְלֹא תָעָבְדֵם:  כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵל קַנָּא--פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבֹת עַל-בָּנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים, לְשֹׂנְאָי. ח  לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם, וְלֹא תָעָבְדֵם:  כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵל קַנָּא--פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבוֹת עַל-בָּנִים וְעַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים, לְשֹׂנְאָי.
ה  וְעֹשֶׂה חֶסֶד, לַאֲלָפִים--לְאֹהֲבַי, וּלְשֹׁמְרֵי מִצְו‍ֹתָי.  {ס} ט  וְעֹשֶׂה חֶסֶד, לַאֲלָפִים--לְאֹהֲבַי, וּלְשֹׁמְרֵי מצותו (מִצְו‍ֹתָי).  {ס}
ו  לֹא תִשָּׂא אֶת-שֵׁם-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לַשָּׁוְא:  כִּי לֹא יְנַקֶּה יְהוָה, אֵת אֲשֶׁר-יִשָּׂא אֶת-שְׁמוֹ לַשָּׁוְא.  {פ} י  לֹא תִשָּׂא אֶת-שֵׁם-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לַשָּׁוְא:  כִּי לֹא יְנַקֶּה יְהוָה, אֵת אֲשֶׁר-יִשָּׂא אֶת-שְׁמוֹ לַשָּׁוְא.  {ס
ז  זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ **** *** **** *****. יא  שָׁמוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ, כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.
ח  שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ. יב  שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ.
ט  וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי--שַׁבָּת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ:  לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, *עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ ***** ***** וּ** בְהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ **** **** **** ***** ****. יג  וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי--שַׁבָּת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ:  לֹא תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ-וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ-וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל-בְּהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ--לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ, כָּמוֹךָ.
י  כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם, וַיָּנַח, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; עַל-כֵּן, בֵּרַךְ יְהוָה אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת--וַיְקַדְּשֵׁהוּ.  {ס} יד  וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה; עַל-כֵּן, צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לַעֲשׂוֹת, אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת.  {ס
יא  כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ--**** *** **** ***** לְמַעַן, יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, ***** **** ** , עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.  {ס} טו  כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ, כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--לְמַעַן יַאֲרִיכֻ*ן יָמֶיךָ, וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.  {ס
יב  לֹא תִרְצָח,  {ס}  *לֹא תִנְאָף;  {ס}  *לֹא תִגְנֹב,  {ס}  *לֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר.  {ס} טז  לֹא תִרְצָח,  {ס}  וְלֹא תִנְאָף;  {ס}  וְלֹא תִגְנֹב,  {ס}  וְלֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא.  {ס
יג  *לֹא תַחְמֹד, בֵּית רֵעֶךָ;  {ס}  *לֹא-תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ ****, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל, אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.  {פ} יז  וְלֹא תַחְמֹד, אֵשֶׁת רֵעֶךָ;  {ס}  וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ, שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ *שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל, אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.  {ס

{Finally, there is this difference:}

א  וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר.  {ס} יח  אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר יְהוָה אֶל-כָּל-קְהַלְכֶם בָּהָר, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל--קוֹל גָּדוֹל, וְלֹא יָסָף; וַיִּכְתְּבֵם, עַל-שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים, וַיִּתְּנֵם, אֵלָי.

{One note: Ibn Ezra writes the following difference: but

בראשונה: עבדו ואמתו קודם שורו וחמורו. 
ובשנית: שורו וחמורו לפני עבדו ואמתו. 

but it is not in fact the case, in any of our sefarim, that shoro vachamoro precedes avdo vaamaso. This would seem to be an error on Ibn Ezra's part.}

וכאשר חפשנו בדברי חז"ל מה אמרו על ככה, מצאנו שאמרו: 
זכור ושמור בדבור אחד נאמרו. 

וזה הדבר קשה מכל הקושיות שהיו לנו כאשר אפרש.

וחלילה חלילה שאומר שלא דברו נכונה, כי דעתנו נקלה כנגד דעתם. רק אנשי דורינו יחשבו כי דבריהם כמשמעם ואיננו כן כאשר אפרש בסוף אחר שאזכיר הקושיות.
ובאחרונה אפרש הדרך הישרה להסיר כל הקושיות והשאלות שבפרשה הזאת. ולא יתכן שיאמר זכור ושמור בבת אחת, רק במעשה נס. 

And when we delve into the words of Chazal, what they say about this, we find that they said "Zachor and Shamor were said in a single statement." And this matter is even more difficult that all the questions that we have, as I will explain.

And forfend, forfend, that I say that they did not speak correctly, for our intellect is light compared to theirs. Rather, the men of our generation think that their words {meaning the words of Chazal} are as in their simple sense, and it is not so, as I will explain in the end, after I mention the difficulties. And at the end I will explain the correct path, to remove all the difficulties and the questions in this parasha; and it is not possible that He said zachor and shamor at one shared instant, except by way of miracle.

Josh: I will end the segment here. The next segment will introduce some of Ibn Ezra's difficulties with this. But here, on the words "Rather, the men of our generation think..." it is fitting to bring down Avi Ezer's words. He objects, in large part, to what Ibn Ezra will say about malei and chaser, and its significance:

I don't think that Avi Ezer is correct that a talmid toeh wrote this, and think it says more about the derech of Avi Ezer than it says anything about Ibn Ezra.

והנה נודה כי גם כאן יש לשאול:
למה לא נכתב בראשונה זכור ושמור וג"כ בשנית? והנה מה נעשה באותם הפסוקים אם נאמרו בבת אחת, כמו זכור ושמור, למה לא הזכירו זה חז"ל?!
כי יותר יש לתמוה:
איך נאמרו במעשה נס פסוקים רבים בבת אחת ואין טעמם שוה, כמו שתי מלות שטעמם אחד ושוה שתהיינה נאמרות בבת אחת?

ואיך יאמר השם כאשר צוך ה' אלהיך? 
ועודמתי ציווה לפני זה המעמד על כבוד אב ואם?

והנה אין כתוב בראשונה למען ייטב לך. אם כן אמר זה ולא אמר זה ואיך יאמר לא תנאף בוי"ו וגם לא תחמוד בית רעך ובשנית לא תחמוד אשת רעך? 
ועוד: איך יאמר עבדו ואמתו ואח"כ שורו וחמורו. ויאמר בבת אחת הפך הדבר?

ואין הדעת סובלת כל אלה הדברים והקשה מכל מה שהזכרתי כי כל פלא שנעשה על ידי משה, יש למקצתו דמיוןוהמשכיל יבין.

והנה זה הדבר הפלא ופלא שהשם דבר זכור ושמור בבת אחת והיה ראוי להיות זה כתוב ומפורש בתורה יותר מכל האותות והמופתים שנכתבו. ואם אמרנו אין דיבור השם כדיבור כל אדם, הנה איך הבינו ישראל דבור השם, כי האדם אם ישמע זכור ושמור בבת אחת לא יבין לא זה ולא זה ואפילו מלה אחת. כמו זכור אם לא ישמע הזי"ן לפני הכ"ף והרי"ש לא יבין מה דבר המדבר.
והנה ידענו כי הרגשת העין נכבדת מהרגשת האזן. כי ידענו בראיות גמורות כי רגע הראות הברק לעין הוא רגע הרעם רק העין ראתה מרחוק והאויר מביא הקול אל האזן. והליכתו לאט ולא יגיע אל האזן רק אחר עבור הרגע והאותיות שהאדם מדבר בם דמותם נכתב באויר על דרך מוצאם מהחמשה מקומות, לא על דרך המכתב שהוא ביד בן אדם. והנה כל אות הזי"ן נכנס באוזן קודם כ"ף וי"ו רי"ש. והנה אם נאמר פלא היה, שנאמר: זכור ושמור בבת אחת. איך תשמע האזן?!
ואם נאמר גם פלא היה שתשמע האזן שתי מלות בבת אחת שלא כמנהג לשמוע שתי אותיות, למה לא הזכירו זה חכמים ז"ל שהוא כבד מן הדבור בבת אחת?!
ומה נעשה בקושיות הנשארות משנוי הפסוקים שאין טעמם אחד כמו זכור ושמור והכתוב בשנייה ולא בראשונה. גם איך נתקן לא תחמוד בית רעך עם ולא תחמוד אשת רעך. גם ההפוכים. ולא אוכל לפרש לך כל אלה עד שאפרש לך מוסר דרך לשון הקדש. והשם הוא עדי ויודע סודי כי לולי שהוצרכתי לפרש אלה הקושיות הייתי מחריש ולפני שאפרש אתקן דברי חז"ל.

And behold, we admit that even here there is to ask: Why were both Shamor and Zachor not written in both the first {Yisro} and second {Vaeschanan} account? And behold, what will we do for those other pesukim -- if they were also said at the same time, like Zachor and Shamor, why did Chazal not mention this? {Josh: See this parshablog post, that they actually did mention it about other verses, though not verses in the 10 Commandments.} For there is much more to be astounded how they were said, via a miraculous act, many verses at one time whose meaning is not equivalent, just like two words {shamor and zachor} whose meaning is one, and equivalent, that it was said at the same time?

And how could Hashem have said "as Hashem your God commanded you"?

{Josh: That is, when we contrast the two dibros, the Shamor and Zachor pesukim regarding Shabbos read:

ז  זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ **** *** **** *****.
יא  שָׁמוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ, כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ

Note the end of the pasuk which differs. And, to bring in the earlier discussion, this is in third person, not first person like the first two Dibros! How could Hashem have said this?

Actually, he meant a second occurrence of this, in the commandment to Honor one's father and mother:

יא  כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ--**** *** **** ***** לְמַעַן, יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, ***** **** ** , עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.  {ס}
טו  כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ, כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--לְמַעַן יַאֲרִיכֻ*ן יָמֶיךָ, וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.  {ס


And further, when, before this standing {at Har Sinai} did Hashem command regarding Kibbud Av VaEm {such that one could say "as Hashem your God commanded you"?} And behold, וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ is not written in the first one {in Yisro, as we see above}. If so, did He say this and not say this {at the same time}? And how did He say lo tinaf, don't commit adultery, with a vav?

{That is:

יב  לֹא תִרְצָח,  {ס}  *לֹא תִנְאָף;  {ס}  *לֹא תִגְנֹב,  {ס}  *לֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר.  {ס}
טז  לֹא תִרְצָח,  {ס}  וְלֹא תִנְאָף;  {ס}  וְלֹא תִגְנֹב,  {ס}  וְלֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא.  {ס

where in one version there is a vav and in one there is not.

And also, "do not covet your fellow's house" and in the second one {in Vaeschanen} "do not covet your fellow's wife?"

{He means this:

יג  לֹא תַחְמֹד, בֵּית רֵעֶךָ;  {ס}  *לֹא-תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ ****, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל, אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.  {פ}
יז  וְלֹא תַחְמֹד, אֵשֶׁת רֵעֶךָ;  {ס}  וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ, שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ *שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל, אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.  {ס


And further, how does he say {in Yisro} "his servant and maidservant" and afterwards "his ox and his donkey", and say at the same time the opposite of the matter {that is, in reverse order}? {Note: Check the previous post in this series, that in our sefarim we find no such reversal.}

And the intellect cannot bear all of these things! And what is more difficult than all of these is this which I have mentioned, for every wondrous thing done via Moshe, there is to some part of it a comparison {in the natural world}. And the intelligent will understand. {According to Mechokekei Yehuda, since this is outside the realm of comparable to the natural, the pasuk should have explicitly laid this out.}

And behold, this wondrous matter, and the wonder that Hashem spoke Zachor and Shamor at one time, it should have been fitting that this were written and laid out explicitly in the Torah more than all the signs and marvels which were written. And if we say that the speech of Hashem is not like the speech of every person, behold how did the Israelites understand the speech of Hashem? For a person, if he heard Zachor and Shamor at one time, he would not understand neither this nor that, not even a single word. Just as in Zachor, if he did not hear the Z before the Ch and the R, he would not understand what the speaker was saying.

And behold, we know that the sense of the eye of weightier {more important?} than the sense of the ear. For we know, with complete proofs, that the instant that the lightning is seen by the eye is the same instant as the thunder, but the eye sees from a distance, while the air brings the sound to the ear. And its travel is slow, and it only reaches the ear after that instant. And the letters that a person speaks with, their "image" is written in the air in the way that they are let out from the five places {of articulation}, not by way of writing which is by the hand of man. And behold, {in the word Zachor,} every letter Z enters the ear before the Ch, O, and R. And behold, it we say that it was a wonder, as was stated that Zachor and Shamor were said at the same time, how did the ear hear?

And if we say that this was also a wonder, that the ear could hear two words at one time, not in accordance with its usual custom to hear two letters, how come the Chachamim, za"l, did not mention this, which was weightier than the speech at one time?

And what shall we do with the remaining questions, from the differences in the verses whose meaning is not one and the same, unlike Zachor and Shamor, and that which is written in the second one {in Vaetchanan} and not in the first one {Yitro}? Also, how will we fix "do not covet your fellow's house" with "do not covet your neighbor's wife." {Josh: Chazal say ishto is beiso.} Also the reversals.

And I am not able to explain to you all of this until I explain to you principles of the way of the holy tongue {=Hebrew}. And Hashem, he is my witness, and He knows my secret. For did I not need to explain these difficulties, I would have remained silent. And before I explain {this}, I will "fix" the words of Chazal {explaining their true meaning}.

Ibn Ezra continues in the next segment, but I thought I'd throw in another comment of Avi Ezer here:

"Hashem said Zachor" -- behold, after all the difficulties which the Rav raises, I say that the truth stands, that the words {that Shamor and Zachor bedibbur echad were said at the same time} are as in their simple sense, just as we accepted in our youth. And if all of the standing by Har Sinai was with miracles and wonders, why should we investigate and question this miracle in the way of investigations of nature? And see Rashi on Behaalotecha, on צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם {Bemidbar 12:4}.

Avi Ezer is referring to this:

4. The Lord suddenly said to Moses, Aaron and Miriam, "Go out, all three of you, to the Tent of Meeting!" And all three went out. ד. וַיֹּאמֶר יְ־הֹוָ־ה פִּתְאֹם אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם:

צאו שלשתכם: מגיד ששלשתן נקראו בדבור אחד, מה שאי אפשר לפה לומר ולאזן לשמוע:

Ibn Ezra continues:

אמר אברהם המחבר:
משפט אנשי לה"ק פעם יבארו דבורם באר היטב ופעם יאמרו הצורך במלות קצרות שיוכל השומע להבין טעמם. ודע כי המלות הם כגופות והטעמים הם כנשמות והגוף לנשמה כמו כלי. ע"כ משפט כל החכמים בכל לשון שישמרו הטעמים ואינם חוששים משנוי המלות אחר שהם שוות בטעמן. והנה אתן לך דמיונות:
אמר ה' לקין: ארור אתה מן האדמה. כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה לך נע ונד תהיה בארץ.
וקין אמר: הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה.
ומי הוא שאין לו לב שיחשוב כי הטעם אינו שוה בעבור שנוי המלות.

והנה אמר אליעזר: הגמיאיני נא.
והוא אמר: ואומר אליה השקיני נא.

אמר משה: בכור השבי אשר בבית הבור.
וכתוב: בכור השפחה אשר אחר הרחים.

ומשה הזכיר התפילה במשנה תורה שהתפלל על ישראל בעבור העגל, ואינו דומה לתפילה הנזכרת בפרשת כי תשא ,למי שאין לו לב להבין והכלל כל דבר שנוי כמו חלום פרעה ונבוכדנצר. ואחרים רבים תמצא מלות שונות. רק הטעם שוה. וכאשר אמרתי לך שפעם יאחזו דרך קצרה ופעם ארוכה. כך יעשו פעמים להוסיף אות משרת או לגרוע אותו. והדבר שוה.

אמר השם: ותכלת וארגמן.
ומשה אמר: תכלת וארגמן.

אמר השם: אבני שהם. 
ומשה אמר: ואבני שהם.
וכאלה רבים ושניהם נכונים, כי הכתוב בלא וי"ו אחז דרך קצרה ולא יזיק. גם הכתוב בוי"ו לא יזיק בעבור שהוסיף לבאר. והנה הוי"ו שהיא נראית במבטא הפה אין אדם מבקש לו טעם למה נגרע ולמה נכתב ולמה נוסף. כי זה וזה נכון. והנה על הנראה שיבוטא בו לא יבקש עליו בכתב טעם. א"כ למה נבקש טעם בנח הנעלם שלא יבוטא בו. כמו מלת לעולם למה נכתב מלא או למה חסר. והנה בני הדור יבקשו טעם למלא גם לחסר. ואילו היו מבקשים טעם לאחד מהם. או שהמנהג היה לכתוב הכל על דרך א' הייתי מחריש.

והנה אתן לך משל: אמר לי אדם אחד כתוב לרעי וזה כתוב: אני פלוני אוהבך לעולם. וכתבתי פלני בלא וי"ו. אהבך גם כן בלא וי"ו. לעלם חסר. ובא ראובן ושאלני למה כתבת חסרים?!
ואני אין לי צורך לכתוב רק מה שאמר לי. ואין לי חפץ להיותם מלאים או חסרים אולי יבא לוי ויודיעני איך אכתוב. ולא ארצה להאריך רק המשכיל יבין ועתה אפרש לך השאלות הנזכרות.

דע כי עשרת הדברים כאשר הם כתובים בפרשה הזאת השם אמרם כלם. כי כתוב: וידבר אלוהים את כל הדברים האלה לאמר. ותחלתם אנכי וסופם וכל אשר לרעך.

וגם משה אמר כאשר הזכיר עשרת הדברים בשנית. את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם ואין הפסק ביניהם.

ועוד: כאשר נכתבו כולם באצבע אלהים. כן אמרם השם כולם. והעדות שהביאו שהכתוב בדבור השלישי והרביעי והחמישי אינו על דרך המדבר. יש להשיב אחרי שקבלת זה השם להיות לך לאלהים, על כן אמר: לא תשא את שם ה' אלוהיך לשוא.
גם כי ששת ימים עשה ה'.

ועוד: כי משפט אנשי לשון הקדש לדבר ככה.
כתוב: לא ילין חלב חגי ואחריו כתוב: תביא בית ה' אלהיך. ורבים כאלה. 

Avraham {Ibn Ezra} the author says: The rules of the men {speakers} of the holy tongue, sometimes they explain their words extremely clearly and sometimes they say only what is necessary, in shorthand, such that the hearer can understand their meaning. And know that the words {lexical items} are like bodies and the meanings are like souls, and the body is as a vessel to the soul. Therefore, the rule of all the scholars of every language is to guard to meanings and not pay particular heed to changes in the words, since they are identical in their meaning.

And behold, I will give you examples. Hashem said to Kayin {in parshat Bereishit, Bereishit 4}:

יא  וְעַתָּה, אָרוּר אָתָּה, מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת-פִּיהָ, לָקַחַת אֶת-דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ. 11 And now cursed art thou from the ground, which hath opened her mouth to receive thy brother's blood from thy hand.
יב  כִּי תַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה, לֹא-תֹסֵף תֵּת-כֹּחָהּ לָךְ; נָע וָנָד, תִּהְיֶה בָאָרֶץ. 12 When thou tillest the ground, it shall not henceforth yield unto thee her strength; a fugitive and a wanderer shalt thou be in the earth.'

And Kayin said:

יד  הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וּמִפָּנֶיךָ, אֶסָּתֵר; וְהָיִיתִי נָע וָנָד, בָּאָרֶץ, וְהָיָה כָל-מֹצְאִי, יַהַרְגֵנִי. 14 Behold, Thou hast driven me out this day from the face of the land; and from Thy face shall I be hid; and I shall be a fugitive and a wanderer in the earth; and it will come to pass, that whosoever findeth me will slay me.'

And who is there who does not have a heart {=intellect} who would think that the meaning is not the same, because of the change in the wording?

And behold, Eliezer says {in Chayei Sara, in Bereishit 24:17}

יז  וַיָּרָץ הָעֶבֶד, לִקְרָאתָהּ; וַיֹּאמֶר, הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט-מַיִם מִכַּדֵּךְ. 17 And the servant ran to meet her, and said: 'Give me to drink, I pray thee, a little water of thy pitcher.'

and he said {to her relatives}:

מה  אֲנִי טֶרֶם אֲכַלֶּה לְדַבֵּר אֶל-לִבִּי, וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת וְכַדָּהּ עַל-שִׁכְמָהּ, וַתֵּרֶד הָעַיְנָה, וַתִּשְׁאָב; וָאֹמַר אֵלֶיהָ, הַשְׁקִינִי נָא. 45 And before I had done speaking to my heart, behold, Rebekah came forth with her pitcher on her shoulder; and she went down unto the fountain, and drew. And I said unto her: Let me drink, I pray thee.

Moshe said {parashat Bo, Shemot 11}:

ה  וּמֵת כָּל-בְּכוֹר, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם--מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם; וְכֹל, בְּכוֹר בְּהֵמָה. 5 and all the first-born in the land of Egypt shall die, from the first-born of Pharaoh that sitteth upon his throne, even unto the first-born of the maid-servant that is behind the mill; and all the first-born of cattle.

and it is written {perek 12}

כט  וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַיהוָה הִכָּה כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר; וְכֹל, בְּכוֹר בְּהֵמָה. 29 And it came to pass at midnight, that the LORD smote all the firstborn in the land of Egypt, from the first-born of Pharaoh that sat on his throne unto the first-born of the captive that was in the dungeon; and all the first-born of cattle.

{Ibn Ezra reverses the attributions.}
And Moshe mentions the prayer in Devarim that he prayed for the Israelites because of the Golden Calf, and it is not comparable to the prayer mentioned in parashat Ki Tisa, to one who has no heart to understand. And the general rule applies to every manner of change, such as the dream of Pharaoh and Nevuchadnezzar {whose descriptions change slightly in the retelling}. And many others you will find with different words, yet the meaning is identical. And as I said to you that sometimes they choose the short way and sometimes the long way, sometimes that will add a helping letter or to omit it, while the meaning is the same.

Hashem said: And techelet and argaman; and Moshe said: techelet and argaman.
Hashem said: Avnei shoham; and Moshe said: and avnei shoham.

And there are many like these, and both of them are correct. For the Scripture without the vav chose the short way, and does no damage. Also the Scripture with the vav does no damage, since it added so as to explain. And behold, the vav, which appears in the pronunciation of the mouth, no man seeks for himself a reason why it is missing and why it is written, and why it is added. For both this and that are correct. And behold, it is apparent that the one who pronounces it would not seek upon it, when written, a reason. If so, why should we seek a reason for the omission of that which is not even pronounced. Such as, in the word le'olam, why it is written plene (with a vav) or deficient (without)? And if we were to seek a reason for only one of them (malei or chaser), or if the general custom was to write all of them in one way (malei or chaser), I would have remained silent.

And behold, I will give you an allegory. A person says to you, "Write to my friend, and this is what you should write: I, Ploni love you forever." And he writes Ploni, פלני, without the vav {which is acceptable in Hebrew}, and אהבך, 'I love you', also without the vav. And לעלם, "forever" also chaser. {In each case you can have a cholam chaser as opposed to a cholam malei.} And then Reuven comes and asks me, "why did you write them deficiently {chaser}? And meanwhile, I only have need to write that which he said to me, and I have no desire that they be either malei or chaser. Perhaps Levi will come and inform me how I shall write. I do not wish to go on at length. Rather, the intelligent person will understand.

And now I will explain to you the aforementioned questions.

Know that the ten statements (Aseres HaDevarim), when they are written in this parasha, Hashem said all of them. For it is written {in Yisro, in Shemos 20}:

א  וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר.  {ס} 1 And God spoke all these words, saying: {S}

And at their beginning is the word Anochi and at the end,

יג  לֹא תַחְמֹד, בֵּית רֵעֶךָ;  {ס}  לֹא-תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל, אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.  {פ} 13 Thou shalt not covet thy neighbour's house; {S} thou shalt not covet thy neighbour's wife, nor his man-servant, nor his maid-servant, nor his ox, nor his ass, nor any thing that is thy neighbour's. {P}

And Moshe also said them, as is mentioned in the Aseres HaDevarim the second time {in Vaeschanan, in Devarim 5}:

יח  אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר יְהוָה אֶל-כָּל-קְהַלְכֶם בָּהָר, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל--קוֹל גָּדוֹל, וְלֹא יָסָף; וַיִּכְתְּבֵם, עַל-שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים, וַיִּתְּנֵם, אֵלָי. 18 These words the LORD spoke unto all your assembly in the mount out of the midst of the fire, of the cloud, and of the thick darkness, with a great voice, and it went on no more. And He wrote them upon two tables of stone, and gave them unto me.

And there is no pause between them. {That is, the Aseres HaDibros ends in the immediately preceding pasuk.}

And further, just as all of them are written with the finger of God, so too Hashem said all of them. And the testimony that they bring that the verse, in the third, fourth, and fifth Dibbur is not in the first person {but rather the third person}, there is to answer that after this that you have accepted Hashem to be for you as a God, therefore it states "You shall not take the name of Hashem your God in vain", as well as "For in six days Hashem made." And further, the rule of the men {who speak} the holy tongue {Hebrew} is to speak in this manner. It is written {Shemot 23:18}:

יח  לֹא-תִזְבַּח עַל-חָמֵץ, דַּם-זִבְחִי; וְלֹא-יָלִין חֵלֶב-חַגִּי, עַד-בֹּקֶר. 18 Thou shalt not offer the blood of My sacrifice with leavened bread; neither shall the fat of My feast remain all night until the morning.

{which is first person} and afterwards is written {next pasuk}:

יט  רֵאשִׁית, בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ, תָּבִיא, בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּוֹ.  {פ} 19 The choicest first-fruits of thy land thou shalt bring into the house of the LORD thy God. Thou shalt not seethe a kid in its mother's milk. {P}

{which is third person}
And there are many like these.

והאומרים כי דבור אנכי אינו מעשרת הדברים בזה נחלקו. 

יש אומרים:
לא יהיה לך הוא הדבור הראשון. 
והשני: לא תעשה לך פסל. 
וזה אינו נכון, כי מענין אחד הוא זה וזה. בין בסתר בין בגלוי בין באמונת הלב בין במעשה. והנה בדבור זכור אתה ובנך ובתך בסתר ובגלוי והכל מצווה אחת. 

ואחרים אמרו: 
כי, לא תחמוד בית רעך דבור תשיעי. 
והדבור עשירי לא תחמוד אשת רעך. 
וראייתם כי השם אמר פעמים לא תחמוד, כי החמוד הוא על שני דברים: 
האחד יוצא למעשה כמו גזל. 
וכמוהו ולא יחמוד איש את ארצך. שאם זה החמוד בלב היה ארץ ישראל רעה. 
ולא תחמוד השני הוא בלב, על כן הוצרך משה לפרש לא תתאוה, גם זה דברי הבל, כי מה טעם יזכור הגזל עם הבית לבדו. והנה לא הזכיר האחרים עמו. 

והנה אתן לך מדברי משה ראיה שאלו לא דברו נכונה. 
הנה השם אמר: לא תחמוד בית רעך. 
ומשה אמר: לא תחמוד אשת רעך. 
ולפי דעתם שלא תחמוד השני הכתוב בפרשה הזאת הוא בלב. והראשון גזלת הבית. 
והנה משה הפך הדבר כי אמר עם ולא תתאוה בית רעך. ואמר: עם לא תחמוד שהוא הגזל אשת רעך. והנה נשחת טעמם. 
והאמת כי דבור אנכי הוא הראשון כאשר אפרשנו במקומו. 

ועתה אדבר על זכור ושמור. 
דע כי הטעמים הם שמורים לא המלות. והנה יצחק אבינו אמר לעשו: בעבור תברכך נפשי בטרם אמות. ורבקה אמרה ליעקב ששמעה שאמר: ואברכך לפני ה' לפני מותי. כמו: בטרם אמות. א"כ מה טעם להוסיף לפני ה'?! 
התשובה היא ידעה כי יצחק נביא לה'. והברכה שיברך בדרך נבואה היא, על כן אמרה ליעקב: לפני ה' והנה היא כמו מפרשת טעם הברכה וככה עשה משה, כי עשרת הדברים הכתובים בפרשה הזאת דברי השם בלי תוספת ומגרעת, והם לבדם הכתובים על לוחות הברית, 

לא כאשר אמר הגאון: כי זכור הוא בלוח האחד ושמור בלוח השני 

ועשרת הדברים הכתובים בפרשת ואתחנן הם דברי משה. והראיה הגמורה ששם כתיב פעמים: כאשר צוך ה' אלהיך. 

ודע כי באחרית מוח הראש הוא הזכירה. והמקום מקום משמרת הצורות. והנה הזכירה כוללות השמירה וטעםזכור שיזכור כל יום איזה יום הוא מהשבוע. וכל זה בעבור שישמור היום השביעי שלא יעשה בו מלאכה והנה טעם הזכירה היא השמירה. וכאשר אמר השם: זכור הבינו כל השומעים כי טעמו כמו שמור כאלו בבת אחת נאמרו. ולא הוצרך משה להזכיר בשנית טעם כי ששת ימים עשה ה', כי בתחלה אמר: כאשר צוך ה' אלוהיך כאילו אומר ככתוב בתורתך בדבור זכור, עד ויקדשהו. 
ובעבור שהשם ציווה שישבות העבד והאמה ולא פרש השם למה זה. פרש משה טעמו ואמר זה, שצוך השם שישבות העבד בעבור שתזכור שהיית עבד כמוהו במצרים ויפדך השם. 
ודע כי השמונה דברים כולם מצוות לא תעשה. 
ודבור כבד הוא מצוות עשה ומשקול הדעת שנטע השם בלב האדם, חייב כל אדם להטיב למי שיטיב לו. והנה הבן לא יצא לעולם רק על יד אבותיו והם גמלוהו וטפחוהו ורבוהו והשקוהו והאכילוהו והלבישוהו חייב לכבדם כל ימיו, כי הם היו לו הסיבה להיותו חי על פני האדמה, על כן שכרו: למען יאריכון ימיך. ובעבור כי השם נפח בו נשמה ע"י האבות שתקנו הגוף ציווה שיכבד אבותיו כי מי שיכבדם הוא מכבד את השם. 
והנה משה פירש ואמר: כבד את אביך ואת אמך ואמר כאשר צוך ה' אלוהיך, כי השכר הוא על מצוות עשה והעונש על מצוות לא תעשה כאשר אפרש בפסוק לא תאכלנו. 
והנה אמר משה, אתה חייב לכבד האבות למען יאריכון ימיך. וזה החיוב הוא בשקול הדעת. גם בעבור שצוה השם שתכבדם יהיה לך עוד שכר טוב והוא למען ייטב לך בעבור ששמעת בקול השם. והנם דברי משה כאשר מפורש בדברי רבקה. 

וכבר אמרתי, כי אבני שהם ואבני שהם שוה הוא. גם לא תנאף ולא תנאף ושוא ושקר בני אב אחד הם, גם תחמוד ותתאוה מבטן אחד יצאו. 
והשם אמר: לא תחמוד בית רעך כי אנשי השכל יקנו בית ואחר כן אשה ואחר כן עבד ואמה ושור וחמור לחרוש שדהו וככה הם סדורים בפרשה הזאת ומשה סדרם על דרך אחר, כי הבחורים הם חומדים אשה תחלה ואחר כך בית וכנגד הבית והשדה הקדים שור וחמור שיחרוש בהם ואחר כך עבד ואמה. וכלל באחרונה וכל אשר לרעך כאשר כלל השם. ובעבור כי בדברי משה דברי השם מעורבין על כן כתוב: את הדברים ולא כל הדברים כאשר כתוב בראשונה. 

And the ones who say that the Dibbur of Anochi is not from the Aseres HaDibros argue in this. There are those who says that "there shall not be to you {any other god} is the first Dibbur, while the second is "you shall not make for yourself an idol". And this is incorrect, for this and that are of one subject, whether in private or revealed, whether in the belief of the heart or in action. And behold, the Dibbur of Zachor {of Shabbat}, there is "you, and your son, and your daughter", in private or revealed, and it is all one commandment.

And others say that "do not covet your fellow's house" is the ninth Dibbur, while the tenth Dibbur is "do not covet your fellow's wife". And their proof is that Hashem said twice "do not covet", for the coveting is upon two {separate} things. The one goes out for the action, such as theft, and like it is {Shemot 34:24}:

כד  כִּי-אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ, וְהִרְחַבְתִּי אֶת-גְּבֻלֶךָ; וְלֹא-יַחְמֹד אִישׁ, אֶת-אַרְצְךָ, בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה. 24 For I will cast out nations before thee, and enlarge thy borders; neither shall any man covet thy land, when thou goest up to appear before the LORD thy God three times in the year.

for if this coveting were only in the heart, the land of Israel would be bad. {?} And the second "do not covet" is in the heart, and therefore {in the parallel in Vaeschanan}, לא תתאוה, "do not desire". This, as well, are words of foolishness, for for what reason would He mention the theft regarding the house alone? And behold He does not mention the others with it.

And behold, I will give you, from the words of Moshe, a proof that these people did not speak correctly. Behold, Hashem said {in Yisro}:

יג  לֹא תַחְמֹד, בֵּית רֵעֶךָ;  {ס}  לֹא-תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל, אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.  {פ} 13 Thou shalt not covet thy neighbour's house; {S} thou shalt not covet thy neighbour's wife, nor his man-servant, nor his maid-servant, nor his ox, nor his ass, nor any thing that is thy neighbour's. {P}

{as the purported ninth command, which is to mean theft, and it mentions the house} and Moshe said {in Vaeschanan}:

יז  וְלֹא תַחְמֹד, אֵשֶׁת רֵעֶךָ;  {ס}  וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ, שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל, אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.  {ס} 17 Neither shalt thou covet thy neighbour's wife; {S} neither shalt thou desire thy neighbour's house, his field, or his man-servant, or his maid-servant, his ox, or his ass, or any thing that is thy neighbour's. {S}

{where the ninth one, purportedly about theft, is about the wife.} And according to their position that the second "do not covet" which is written in this parasha {of Yitro} refers to in the heart, while the first refers to the theft of the house, behold, Moshe has inverted the matter, for he said וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ, "do not desire the house of your fellow",  and he said, associated with "do not covet", which is the theft, "the wife of your fellow". And behold, their meaning has been corrupted.

And the truth is that the Dibbur of "Anochi" is the first one, as I will explain it in its place.

And now, I will speak about Zachor and Shamor. Know that the meanings are guarded, not the lexical items. And behold, Yitzchak Avinu said to Esav {in Toledot, Bereishit 27:4},

ד  וַעֲשֵׂה-לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי, וְהָבִיאָה לִּי--וְאֹכֵלָה:  בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי, בְּטֶרֶם אָמוּת. 4 and make me savoury food, such as I love, and bring it to me, that I may eat; that my soul may bless thee before I die.'

And Rivkah said to Yaakov that she heard that he {=Yitzchak said}:

ז  הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵׂה-לִי מַטְעַמִּים, וְאֹכֵלָה; וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי יְהוָה, לִפְנֵי מוֹתִי. 7 Bring me venison, and make me savoury food, that I may eat, and bless thee before the LORD before my death.

This {lifnei moti} is like beterem amut {before I die}. If so, what is the reason to add "before Hashem"? The answer is that she knew that Yitzchak was a prophet of Hashem, and the blessing that he would bless would be by way of prophecy, and therefore she said to Yaakov "before Hashem". And behold, she is as if explaining the meaning of the blessing. And so did Moshe do, for the Ten Statements which are written in this parasha {=Yisro}, are the words of Hashem without any addition or subtraction, and they alone were written on the tablets of the covenant.

Not as the Gaon said, that the word Zachor was on the first tablet and Shamor on the second tablet.

And the Ten Statements written in parashat Vaetchanan are the words of Moshe. And the complete proof is this there it is written there twice, "as Hashem your God commanded you."

Note the memory in the back

And know that in the back of the brain of the head is located the remembering {zechira}. And that place is the place of the guarding of the forms. And behold, the remembering encompasses the keeping {shemira}. And the meaning of Zachor is that he should remember every day what day it is of the week. And all of this is so that he should keep the seventh day, so that he should not perform on it labor. And behold the meaning of zechira is that same as that of shemira.

And when Hashem said Zachor, all who heard understood that its meaning was like Shamor, as if they were said at one time. And Moshe did not need to mention, in the second {relaying, in Vaeschanan} the reason of "for for six days Hashem made". For in the beginning he said "as Hashem your God commanded you", such that it was as if he had said "as is written in your Torah in the Dibbur of Zachor" until "and sanctify it". And because Hashem commanded that the servant and maidservant rest, and Hashem did not explain why this was, Moshe explains its reason, and said this, that Hashem commanded that the servant rest in order that you recall that you were a servant just like him in Egypt, and Hashem redeemed you. 

And know that all eight Devarim are negative commandments, while the commandment of "Honor..." is a positive commandment. And an assessment by the intellect which Hashem planted in the heard of man required every person to do good for whomever did good for him. And behold, the son does not go out into the world except via his parents, and they weaned him, nourished him, raised him, gave him to drink and eat, and clothed him -- he is obligated to honor them all of his days, for they are the cause of him being alive upon the face of the earth. Therefore, its rewards it "that your days be lengthened." And since Hashem breathed into him a soul via the parents who established the body, He commanded that he honor his parents. For he who honors them honors Hashem. And behold, Moshe explained and said "Honor your father and your mother" and said "as Hashem your God commanded you", for the reward is upon the positive commandment and the punishment is upon the negative commandments, as I will explain in the verse "you shall not consume {the blood}".

And behold, Moshe said that you are obligated to honor the parents "so that your life be prolonged". And this obligation is in the assessment of the intellect. Also, because Hashem commanded that you honor them, there will be further reward to you, and this is "that it be made good for you", because you listened to the voice of Hashem. And behold they are the words of Moshe, just as I explained by the words of Rivkah.

And I have already said that "avnei shoham" vs. "ve-avnei shoham" are equivalent. So too, "do not commit adultery" and "and do not commit adultery", and shav and sheker are sons of one father. So too "do not covet" and "desire" come from one womb.

And Hashem said "do not covet the house of your fellow", for men of intellect acquire a house; and after that a wife; and after that a servant and maidservant and an ox and donkey to plow his field. And so are they ordered in this parasha {of Yitro}. And Moshe ordered them in a different way, for the youths covet a wife first, and afterwards a house. And opposite the house and the field, he brought earlier the ox and the donkey with which he would plow, and afterwards the servant and maidservant. And he gave a general encompassing statement in the end "and all that is to your fellow" just as Hashem made the general statement. And because in the words of Moshe were mixed the words of Hashem, therefore is written "the statements" and not "all the statements" as was written in the first case. 

End of Ibn Ezra's lengthy essay.